פסק-דין בתיק פש"ר 19527-12-09

בפניי בקשה של חייב (להלן: "החייב") להכריזו פושט רגל.

החייב יליד 1983 נשוי ואב לקטין, גר בבית הוריו ביחידת דיור נפרדת.

ביום 18.2.10 ניתן צו כינוס לנכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 165,000 ש"ח
ל-5 נושים.

על החייב הושת תשלום חודשי בסך 500 ש"ח.

עד למועד הכנת חוות דעת הכונס הרשמי הוגשו נגד החייב 9 תביעות חוב בסך של 196,946 ש"ח.
לא נתבעו חובות בדין קדימה.

החייב לא הציע הצעת הסדר נושים לסילוק חובותיו.

טענות הצדדים:

א.         בבקשת החייב למתן צו כינוס טען כי הסתבך כלכלית עקב חובות לבנקים, לחברת תקשורת, ובגין שיקים שנמשכו על ידו לצורכי הבית, עבור מחייה, עבור שכר לימוד של אשתו ועבור בגדים ושיחות טלפון.

בחקירתו הוסיף החייב והבהיר כי אחרי שהתחתן ולצורך רכישת "דברים בבית", כלשונו, לקח הלוואה מבנק הפועלים בסך 50,000 ש"ח. החייב ביקש להגדיל את מסגרת האשראי ולאחר שלא חזרו אליו, פנה לבנק לאומי שם קיבל הלוואה בסך 80,000 ש"ח, כאשר מסכום זה החזיר את ההלוואה מבנק הפועלים, אלא שמשום שנותר בידו כרטיס ויזה המשיך להשתמש בו, כך צבר חוב נוסף בסך 35,000 ש"ח.

באלה הנתונים ומשקיבל המלצת עו"ד שאמר לו כי "הכי טוב תעשה פשיטת רגל כי איחוד תיקים לא תצא מזה כל החיים" עותר החייב להכריזו פושט רגל.

החייב בתחילת ההליך עבד במוסך ובעקבות מחלת אסטמה ממנה הוא סובל, החליף את מקום עבודתו בעבודה כמוכר בחנות ירקות.

אשתו של החייב עובדת בחצי משרה כשיננית.

באלה הנסיבות, עותר החייב להכריזו פושט רגל לאחר שכשל בהחזר חובותיו.

ב.         המנהל המיוחד והכונ"ר סבורים כי גם כשניתנה לחייב הזדמנות להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב, החייב לא עמד בנטל ההוכחה.

לשיטתם, החייב יצר חובות בחוסר תום לב ובקלות דעת בלתי נסבלת כלפי נושיו, כדי לספק רצונותיו וצרכיו האישיים.

הפן הנורמטיבי:

סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע, כהאי לישנא: